רש"ש על בכורות יא.

גמרא רגיל הכא ורגיל הכא. עיין במוסף ערך רגיא שהביא דתרגום פלס הוא רגיא. וביאר דכאן ר"ל אם תשים בכף אחת של מאזנים סלע ובאחרת שקל יכריע לצד הסלע. ואם תרצה להשוותם תסיר זוז מהסלע ותתנו בכף השנית ואז יהיה המשקל ברגיא ופלס. ועפ"י זה אמר חד מחבריא להגיה פה רגי להכא ורגי להכא:

תד"ה הפודה. לא דמי כו'. והא דפריך הש"ס בב"ק (סט) על הא דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים אינן יכולין להקדישו מצנועין ע"ש. דמשמע דשל חבירו ודאי אינו יכול לחלל ועיין תוספות שם (סח ב) ד"ה הוא. צ"ל כיון דכתיב ואם גאול יגאל איש ממעשרו כמאן דכתיב בעלים דמי:

גמ' משום דמופרש וקאי. מפרש"י משמע דר"ל דהטלה מופרש מהפ"ח. וקשה דאם אין לו להכהן שום טלה מא"ל. ולעד"נ דר"ל דהפ"ח מופרש ועומד לבדו משא"כ התרומה עדיין היא מעורבת בהטבלים: