רש"ש על ביצה ב.

במשנה וחמץ בככותבת. עי' לקמן (ז ב) מש"כ על התוי"ט דכאן:

תד"ה ביצה דאמרינן לקמן אפרוח כו'. הוא (ו א):

בא"ד מותר שמן שבנר כו'. הוא בשבת (מד):

תד"ה ובה"א וי"ל דלפיר"ת ניחא דפי' במס' שבת כו'. הוא שם (נא) ד"ה או שטמן:

בא"ד א"נ כיון דהוו שם אוכלין כו'. נראה דר"ל כיון דבשעה שהניחם מדעתו היו שם ג"כ אוכלין ואח"כ כשנטלו האוכלין הפסולות נשארו שם ממילא: