רש"ש על ביצה יז:

גמרא אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל עד שלא הטמין כו'. כצ"ל וכ"ה ברא"ש:

שם אסורא דשבת שאני. יל"פ דדיחוי זה מספיק גם על המעשר והמטביל דלעיל דאיסורא דשבת חמירי אפילו שבותין דידי' כדלקמן (ר"ד כא) שאני שבות שבת משבות יו"ט ועמש"כ לקמן רפ"ה ובעירובין (פו ב ושם) אמרינן דחמיר אפי' נגד עשה דאורייתא ורש"י לא פי' כן וכן הר"ש בתרומות שם. אח"ז מצאתי להב"י ססי' תק"ג שהביא בשם תשובת הרשב"א כדברי:

שם א"ר הלכתא כתנא דידן כו'. ובירושלמי אמר והלכה כדברי התלמיד פי' הק"ע דרבי (ר"ל שסתם המשנה) תלמידו דרשב"א הוה ואישתמיטתיה גמרא דכתובות (נא) דקרי ליה חבירו ולפמש"כ התוס' במנחות (ס"ד לא) דתרי רשב"א הוו א' חבירו דר"מ וא' תלמידו הוה א"ש ועי' ב"מ (ד ב) בתד"ה אין הב' בסופו ובמה שציינתי שם:

תד"ה אמר והא דקאמר אביי ל"ש אלא תבשיל א' כו'. הוא לעיל (טז) ושם ליתא לתיבת א':

רש"י במשנה ד"ה ובה"א והא דנקט שבת רבותא כו'. והתוי"ט בשם יש"ש כ' דדוקא קתני להטהר בכניסת הרגל ול"נ דאם יטבול ביו"ט יהי' טבו"י עד שיעריב השמש ויהי' כל יום א' בטומאה:

רד"ה ושוין ומבטלי אגבייהו כו'. כצ"ל: