רש"ש על בבא מציעא ע:

תד"ה תשיך. אבל אי תשוך ניחא דלא סגי כו'. אם נאמר דכותי אינו מוזהר מלקבל רבית אף מישראל א"כ פשוט דישראל מותר לתת לו כמש"כ התו' לעיל דאין הלוה מוזהר אלא כשגם המלוה מוזהר וכ"כ הרא"ש ונ"י לענין מומר ולכן להתירא ללוה א"צ קרא אבל אי תשוך ניחא דצריך להתירא:

בא"ד כיון דא"ר כו' לא היה כו' לאסור. גדולה מזו כ' לעיל (סד ב) בד"ה לא ישכור דלפי שהתורה התירה כו' ועמש"כ (סז ב):