רש"ש על בבא מציעא נח.

גמרא לא להפסיד שכרו. נראה דמפסיד שכר כל השבת וכל החדש וכן כולם דזה דומה להעבר לי מאה חביות בק' פרוטות דבע"ז (סה) דפי' רש"י דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי אבל בשכיר יום אינו מפסיד אלא שכרו של אותו היום בלבד דדמי להעבר לי חבית חבית בפרוטה (שם) דכל חדא שכרה באפי נפשה ולהכי פריך שפיר א"ה רישא כו' ומי א"ל שכר שבת דשל שאר הימים אפי' אם היה נוטל שכר שבת לא היה מפסיד שוב מצאתי בתומים שם ס"ק ס"ח שקדמני קצת בזה:

גמ' שם בשקנו מידו. הא דלא משני כך לעיל על הא דבני העיר עי' ש"ך שם ס"ק קכ"ח ובתומים שם:

רש"י ד"ה הכא בנושא שכר. נשבעין שאינן ברשותן. הא דלא פי' דנשבעין שלא פשעו כדלעיל הוא דלפי מאי דס"ד דנגנבו ואבדו שלא באונס כך לי פשעו כמו דלא פשעו כיון דש"ש הן (ועי' לקמן בס"פ האומנין) אבל למאי דמסיק דנו"א באונס ישבעו שבאונס הוו ויקבלו שכרן:

רש"י ד"ה כלפי לייא. היכן כמו חצבי כו'. כצ"ל:

תד"ה לשמור. וא"ת כו'. מן המשומר אין אתה בוצר. ולעד"נ דז"א אלא כשבעל השדה שומרן דנראה כמחזיק א"ע כבעל ואדון לה ורחמנא אפקרם אבל אחר שאינו בעה"ש שומרן לא דהא גם הוא אינו בא אלא מכח ההפקר ובר"ה (ט) כתבתי דרך אחר נכון ליישב בס"ד ע"ש: