רש"ש על בבא מציעא קט.

גמרא בדלא מטא יומא דשוקא. הא דלא מוקי בדלא נגמרו נ"ל משום דכיון דצריכי עוד לקרקע הוה חלק המקבל בזה כמו שטף נהר זיתיו דלעיל (ק ב) במשנה וע"ש בגמרא ולשון הרמב"ם בפ"ח מהל' שכירות הל"י והטוש"ע רסי' שכ"ז צ"ע:

גמ' שם א"ל מאי פסדתיך. ברי"ף הגי' מאי פסידך:

גמ' שם עד האידנא חד השתא חמשה. נראה דר"ל דאינני חפץ שיהיה הרבה דעות ע"ד שאמרו בפסחים (פט ב) ע"ש ועד האידנא השני הוא משום קדרה דבי שותפי לא חמימא כו' דאיתא בעירובין (ג) ועי' גי' הרא"ש:

רש"י ד"ה דיקלא ואלים. והגביר עיקרו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה א"ל. מדקאמרת כו' שהוא דבר הנקצר בכל שנה. התוס' בב"ב (לח) כתבו שדרך להשהותו ג' שנים בקרקע:

רש"י ד"ה אפסיד. אכתי הוה שבחא. הס"ד ואח"כ מתחיל דב"ח

מסתלק בלא שבחא דמיסתלקנא דקאמר כו'. כצ"ל:

תד"ה אין (בסופו). וכגון שתאלי לא היו מכחישין כו'. לכאורה זה שלא כדעת רש"י לעיל (קו ב) בד"ה לא יזרענה חטים: