רש"ש על בבא מציעא קב:

גמרא בבא באמצע חדש. ועי' פרש"י ק"ל כיון דהמשכיר לא יכול להוציאו עתה ממ"נ כדלעיל (קא ב) ושכירות א"מ אלא לבסוף דמיא לכאורה לדין המבואר [בב"ב (כד ב)] במשנה ספק זה קדם כו' קוצץ וא"נ דמים וע"ש הטעם בגמרא:

גמ' שם התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי כו'. לכאורה איפכא מבע"ל הכא טעמא מאי כו' התם נמי כו' ומפרש"י משמע דל"ג רק התם משום דתפוס הוא וגי' שלפנינו י"ל דאשיגרת לישנא דב"ב נקיט ע"ש ועי' בתד"ה ה"א:

תד"ה ה"א. ונראה לר"י כו' דה"ק יב"ד לשנה אך שתשלם כו'. כצ"ל עי' ברשב"ם ותוס' בפ' ב"כ שם:

בא"ד א"נ ה"א האי דכולו למשכיר לאו כו'. הגה' הנדפסת בגליון בשם רש"ל שבושא הוא:

תד"ה בחזקת. כדאמר רבא כו'. שם בכל הסוגיא לא נזכר שמו והנ' לכאורה להגיה כדאמר שמואל ועיין בב"ק (ע סע"א) בדבריהם אמנם שם ספ"ק הגי' אמר רבא דכ"ע כו' וע"ש בתוס' והיה להם לפ"ד דהכא הגי' כן גם בפ' י"ב וס"ל דסיומא ואע"ג כו' ה"ל כוותיה דשמואל דשם הוא ג"כ מדברי רבא וברא"ש שם ראיתי הגי' אמר רבה דכ"ע כו' ומרבה לרבא מצוי הרבה להתחלף ולפמש"כ דהאי ואע"ג כו' הוא סיומיה א"א לגרוס לכאורה רבה דהא בכל מילי עביד כרב (שבת כב) אך לפי מאי דאיתא בפסחים (קא) ל"ק ומדברי הרא"ש שם מוכח דלא הוה גריס כלל האי ואע"ג כו' ע"ש: