רש"ש על בבא קמא פב.

גמרא עשרה תקנות תקן עזרא כו'. ק"ל מדוע לא חשיב הא דהתקין שיהיו אומרים מן העולם ועה"ע דפרק הרואה במשנה ע"ש בפרש"י. וק"ק דהרי כבר מצאנו נוסח זה דמה"ע ועה"ע בהודיות דוד (ד"ה א טז לו) ועוד משמע שם דגם הא שיהא אדם שואל א"ש חבירו בשם הוא התקין. ועי' תוס' (ב"ב ר"ד כב) וברמב"ם פי"ד מהל' תפלה ה"ו ובכ"מ ומהא דשלהי מגילה רשבא"א עזרא תקן כו' ל"ק דא"ל יחידאה היא:

תד"ה כדי ואע"פ שעלה בהשכמה כדכתיב ועלית בבוקר שדומה שכה"ע היה בבוקר כו'. עי' (שבת פו) משה בהשכמה עלה כו' דכתיב וישכם משה כו' ופרש"י כל עליותיו כו' וצ"ע. ועוד קשה דלחנם נקטי הכא שדומה כו' דהא הני קראי כתיבי על עלייתו לקבל לוחות אחרונות גופה:

בא"ד דתניא בס"ע נמצא עולה בז' בסיון. כצ"ל:

בא"ד שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך. עמש"כ בש"ר פנ"א במ"ת אות ד:

בא"ד וא"ת בשלמא לר' יוסי דאמר כו'. כצ"ל:

בא"ד דלרבנן בי"ז בתמוז שרף את העגל כו' ובו ביום עלה. צ"ע דהא כתיב בפרשה ויהי ממחרת כו' ועתה אעלה כו':

בא"ד וביום כ"ח ירד בהשכמה. נ"ל דתיבת בהשכמה צ"ל להלן באו נאמר שכ"ט באב ירד דכיון דר"ל שבו ביום עלה ג"כ והעליה היתה בהשכמה לכ"ע כנ"ל לכן הוכרחו לומר דהירידה היתה בהשכמה ודע שדבריהם בדבור זה דומה שנעלמו מהרא"ם פ' עקב בפסוק ואתנפל ע"ש ועוד שגה שם במחכ"ת בהביאו הגמרא דשלהי תענית דתמוז דהאי שתא מלוי מליוה דשם איירי בשנה שניה דשלוח מרגלים וכאן איירינן בשנה הא' דהיה משה בהר: