רש"ש על בבא קמא ו:

גמרא אלא לאומר הרי עלי מנה לבד"ה כו' לא יהא כו'. ק"ל מדוע לא מוקי לה בנהנה מן ההקדש בשוגג דחייב קרן וחומש ולהרמב"ם בריש ה' מעילה אף במזיד משלם את הקרן (וזה י"ל דאינו אלא מדרבנן עי' בתוס') והנ"ל מכאן ראיה למש"כ (בסנהדרין טו) דאינו משלם מקרקעי ע"ש:

תד"ה חב בש"ד כו' כגון א"ח לאדם כו' שחב לאחרים כו'. לכאורה ה"נ דחב הוא פועל יוצא שמחייב לאחרים וחייב הוא פועל עומד ולכן הני דמייתו שפיר תני להו בלשון חב דשם הם משמשים לפועל יוצא אבל הכא שהוא משמש לפ"ע שפיר מקשה חייב מב"ל (ועי' בגליון המשניות ד"ו מש"כ הגר"א ז"ל בזה) ואפשר לכוין זאת בתירוצם ודע דכתירוץ הש"ס הכא צריך לתרץ ג"כ במשנה הסמוכה כל שחבתי בשמירתו חבתי בתשלומי נזקו ולפי' הגר"א ז"ל צ"ע: