תד"ה נעביד והשתא מדמה כו' וקשה לר"ת דמחלק ביניהם. ולעד"נ דלק"מ דטעמא דר"ת הוא משום דאדם א"ל מזלא כמבואר בדבריהם (חולין מב ב) והכא כבר אסתליק מזליה דעומד ליהרג מ"מ דאם לא מת מאותה דחיפה עד הב' נוטל את האבן כו' ואם כו' רגימתו בכל ישראל כדאיתא שם ועוד דהכא אדרבה מזליה הוא אם ימות מיד ונכון בעזה"י: