רש"ש על בבא קמא כה:

תד"ה ומה וא"ת מה לפכין קטנים שכן מטמאין מאוירן שיכול לתלות שער כו'. ק"ל דהא שער של מת א"מ אלא כשהוא מחובר ואז מטמא אפי' באהל כדאיתא באהלות פ"ג מ"ג וד' ואחד מדרכי אהל הוא שהמת מאהיל על האדם או הכלים (עי' רמב"ם פ"א מהל' ט"מ ה"י) וא"כ גם המפץ יוכל להתטמא באויר והל"ל עצם כשעורה או שער דנבלה או דשרץ שאינן מטמאין באהל וצ"ע:

בא"ד מה לשא"כ שכן נעשין אה"ט תאמר במפץ כו'. וכן לקמן בד"ה וקמייתי כ' דמפץ אינו נעשה אה"ט כיון דל"ל טהרה במקוה. ועי' מה שתמהתי ע"ז (בפסחים יז):

תד"ה אמר קרא וי"ל דאטומאה דכתיב בהדיא מ"ל קרא. ד"ז נשמט מהמחבר ז"א על הספרי בפ' חוקת פיס' קכ"ז שמקשה שם על הרמב"ן שכ' דלהכי לא יליף ר"מ טומאת היסט במת מק"ו מנבלה משום דאית ליה דיו ולא אתי מק"ו לטומאת ז' מהא דמסקינן הכא מקרא דוכבסתם כו' כ"ט כו' לא יהיו פחותין מן שבעה ולדברי התוס' שלפנינו המוכרחים בסוגיא לק"מ אבל ק"ל דמסקינן הכא דכ"ע א"ל דיו היכא דלא מיפרך ק"ו וא"כ איך יליף הת"ק שם טומאת ז' במשא דמת מק"ו דנבלה נימא דאהני ק"ו לטומאת ערב ודיו לאפוקי טומאת ז' וצ"ע ומה שמזווג שם הז"א בשם הז"ר דיו עם דון מינה כו' הלא מסוגיין מוכח דב' ענינים המה: