רש"ש על בבא קמא כה.

גמרא כי ל"ל דיו היכא דמיפרך ק"ו כו'. נ"ל משום דהסברא נותנת דלא נימא דיו כיון דבנידון מצינו חומרא בד"א שאינה בהמדיין ק"ו שנביא אליו חומרת המדיין כמו שהיא בו אלא שחידש לנו הכתוב דנימא דיו אין לך בו אלא חידושו דהוא במקום דאהני לן ק"ו במקצת ולשון התוס' (לעיל יח ב) בד"ה היכא נגדי קצת:

שם ומאן תנא כו' לא ר"א כו' אלא האי תנא הוא דתנן כו'. לכאורה גם על המשנה גופה יקשה מאן תנא כדפריך בכ"ד ובאמת י"ל דהברייתא וכן המשנה אתיין כר"ט דל"ל דיו היכא דמיפרך ק"ו ור"א ור"י כרבנן. אמנם נראה דפי' ומאן תנא כו' הוא קושיא על ר"פ דמנ"ל דכוונת הברייתא לאתויי בהאי ק"ו אף למשא וכ"נ מלשון רש"י למתבונן בו:

רש"י ד"ה למעלה מהן מג' אבות כו'. ע"ש בריש כלים דלעיל מינייהו תני בועל נדה וצ"ל דרש"י אזיל בשטת הרמב"ם שהביא התוי"ט שם דבוע"נ מטמא במגע ובמשא כנדה וכ"מ מדבריו (בנדה לג) ד"ה מה היא (וגם ס"ל דזובו של זב ואינך א"מ לנוגע בהן אלא בכעדשה רק שעומד נגד זה מש"כ לעיל בד"ה ומה דש"ז דמטמא אדם במגע ילפינן מאו איש אשר תצא ממנו ש"ז דלפ"ז יטמא בכ"ש כדאיתא (שם מג ב) ועוד דאפי' אם א"מ אלא בכעדשה מ"מ חמורים מבוע"נ שא"מ עד שינשא רובו עמש"כ שם אלא די"ל דלא מחוור בעיניו לפרש מעלתם על בוע"נ בזה כפי' הרמב"ם והרע"ב משום דבמתניתין לא תני רק שהן מטמאין במגע ובמשא דמשמע ליה דזהו מעלתם) וא"כ אדרבה בוע"נ חמיר מינייהו שהוא מטמא מו"מ לכן פי' דקאי על משנה ראשונה וכה"ג רצה הר"ש לפרש למעלה מהן דאמר בבוע"נ דלא קאי אדסמיך ליה דהיינו נבלה כו' אלא אבבא קמייתא ע"ש אבל זה תמוה דנחית רש"י למנינא ונקיט ג' אבות כו' והתם חשיב יותר ע"ש וגם הם מטמאין אדם לטמא בגדים אף במגע וא"כ מעלתם גדולה אף מנבלה כו' דבבבא שני' דבמגע א"מ אדם לטמא בגדים וצ"ע: