רש"ש על בבא קמא קי.

גמרא אימא לבע"מ טהורין. ע"כ צריך שיזהרו הכהנים הטמאים שלא יגעו בבשר עי' תוס' (פסחים עט) ד"ה או. אולם חזינן מהכא דאע"ג שנזרק בטומאה מ"מ נאכל לטהורים אם לא נטמא הבשר וחדוש הוא [עי' יומא (ז.) תוד"ה דם] :

תד"ה לבע"מ תימה כו'. ואנכי משנה ידענא בר"פ טבו"י וכל שאין לו בבשר אין לו בעורות ונפ"ל שם (בגמרא קג ב) מקרא וצ"ע על רבותינו בעה"ת איך נעלמו מכ"ת המשנה והגמרא:

במשנה נתן אה"ק ול"נ אה"ח אין החומש מעכב. ופרש"י נתן אה"ק לכהנים ל"ד נקט דדין זה הוא אף שלא בגזל הגר וכ"כ הרמב"ם בחבורו:

גמרא או אינו אלא אשם זה איל. ופרש"י ומושב זה קרן א"כ נ"מ פשוטה דא"צ חומש בגזל הגר וצ"ל דל"ד נקיט קרן אלא גם חומשו בכלל הואיל דשניהם נזכרים במקרא שלפניו:

שם או אינו אלא המושב זה כפל ובגניבת הגר הכ"מ. נראה דר"ל בטוען טע"ג ונשבע ובאו עדים והודה אח"כ ואיכא כפל ואשם ודלא כרשב"י (לעיל סה ב) ויתיישב בזה תימה דהתוס':