רש"ש על בבא בתרא צז.

ר"ש ד"ה להודיעך. וליכא חידוש כלל כו'. לכאורה היה חידוש גדול לאשמועינן דלא כאחרים. וי"ל דזה ידעינן מדלא החמירו במצא כדי מדתו אטו יתר. ובזה מיושב נמי הא דלא מוקי רבנן דר"י באחרים. וביותר דאחרים הם ר"מ דהוא בר פלוגתיה דר"י. אך מש"כ ומילתא דר"י כו' ואע"ג דליכא טעם יין. לכאורה הא דלא כר"נ וריב"ח בחולין (כ"ו) דמוקי פלוגתייהו בשהחמיץ ורבא נמי משמע שם דס"ל כוותייהו:

ר"ש ד"ה לא צריכא. אבל כו' יין מכשיר בלא מחשבה כו'. ועי' בתוס'. ולי קשה ע"ד משבת (י"ז) גבי הבוצר לגת. וכן מחלב בהמה בסוף מכשירין. ואנכי ל"י מה נלחצו בזה דלעד"נ פשוט דהיין כבר חשבו בעת דריכת הענבים להוציאו:

תד"ה שמרים. וי"ל דמיירי כו' ומ"מ בהקדש החמירו. וע' מהרש"א דהוסיף וכן בתרומה. ומש"כ דבמעשר ל"ל דהחמירו דהא רבנן דר"י במעשר קמשתעי ולא מחמרי. לכאורה תמוה דהא מיירי בטבל. ואם ר"ל דטבול למעשר כמעשר א"כ יהא מוכח דאף בתרומה לא מחמרי דהא טבול ג"כ לתרומה. וי"ל משום דאיתא בפ"ה דמעשרות מ"ד דאם הוציאו משקין מן הזגים חייב במעשרות ופטור מן התרומה כו' ע"ש ולכן י"ל דה"ה מן השמרים: