רש"ש על בבא בתרא פט:

גמרא מאי קמ"ל תנינא חוט מאזנים של חנוני כו'. כפי פי' הרשב"ם בטורטני ה"ל להש"ס להקשות ממשנה הקודמת שם חוט מאזנים של זהבים כו' ג' אצבעות. וי"ל ע"פ מש"כ התוס' בפסחים (ק"ב ב') בד"ה מיתיבי ועמש"כ שם. וק"ל מדוע לא תני שם שיעורא דיגרומי. ולא עוד אלא דבתוספתא שם תני חוט מאזנים של שוקלי מתכות טפחיים וע"ש בר"ש וצ"ע:

שם ק"ו להין כו' ורביעית וחצי תומן. לפי' הרשב"ם דתומן הוא שמינית הקב א"כ חציו היינו רביעית. והב"ח הוסיף עוד כאן תומן ועל הראשונים אנו מצטערים כו' דהרי הוא חצי לוג. לכן הנכון כפי גי' הישנה שהביא המהרש"א ברשב"ם דתומן דהכא הוא שמינית הלוג. ודע דבמהרש"א יש ט"ס וכצ"ל דבהך ברייתא לפי גי' התוספתא שכ' רשב"ם כו':

ר"ש ד"ה דמתרמי בה"ש. א"נ הלוקח עצמו כו'. לפ"ז נראה דקאי ולא היא אף על אתרא דחתימי והפוסקים לא כתבו כן:

ר"ש ד"ה תומן. איכא כו' ואם שמינית הלוג הוא היינו עוכלא. לפי הגי' בדבריו לעיל דעוכלא הוא אחד מחמשה ברובע ודאי צריך למחוק זה וכ"נ מהמרש"א. וגם לפי גי' א' משמונה ברובע נראה מהמרש"א דל"ג לה. ומה שנראה מדבריו דלגי' זו כוונת הרשב"ם במש"כ מאי האי דקפריך כו' דר"ל הלא הן שוין תמוה דיותר ה"ל להקשות דאיך חשיב להו בברייתא לתרתי. ואולי דמותן אינן שוות דזה מרובע וזה עגול או דזה גבוה וקצר וזה נמוך ורחב:

תד"ה כדרך. וקנה שיש להן בית קבול. כדאיתא שם בפי"ז מי"ו ע"ש:

תד"ה שלא יטמין. ומפרש ר"ת לפי שהמלח מיקל המשקל כו'. וכן איתא בתוספתא מפני שהן חסרין: