רש"ש על בבא בתרא פו.

ר"ש ד"ה במשיכה. שמושכן לרשותו. עמש"כ לעיל (ע"ו ב') בדבריו וכאן י"ל דר"ל בכליו דמוכר:

ר"ש ד"ה והא כיס. אי לאו משום איסור שבת כו'. בפשוט הל"ל מדקאמר שהרי כו' וגניבה באין כאחד:

תד"ה ומדכליו. וא"ת כו' דילמא מתורת משיכה קנה כו'. מרשב"ם נראה דמפרש פסק עד שלא מדד אין שניהם כו' היינו בפסק אחר שפירקן והכניסן א"כ המשיכה אינה כלום כיון דעדיין לא פסק. אבל התוס' מפרשי פסק כו' היינו קודם וכדמוכח ג"כ בדבור הקודם:

תד"ה אבל. הא דפריך כו' והא לא משך כו'. עי' לעיל (ע"ז) תד"ה אמר: