רש"ש על בבא בתרא פה:

גמרא והא דומיא דחצר שאינה ש"ש קתני. לכאורה מחצר גופא היה יכול להקשות לפי מאי דס"ד דהרי לא עדיפא מר"ה כמ"ש הרשב"ם לעיל. אמנם מצינו כה"ג בב"מ (י"ד ב') ע"ש בתד"ה סיפא. או משום די"ל דמיירי דנתן להם רשות למדוד שם דומיא דמדה שאינה ש"ש דקתני. אבל א"כ גם מדומיא לא קשה כ"כ:

ר"ש ד"ה דמחו לה. במשקל ששמו עוכלא. לקמן (פ"ט ב' ור"ד צ') מוכח דהוא שם מדה ומצאתי להמוסף שהעיר בזה:

תד"ה כליו של לוקח. דמאן פייס ומאן שביק. הוא לשון הגמרא לעיל (כ"ג):

בא"ד וכ"מ בגיטין כו' ומשני עלה ריו"ח כו'. אבל מה יענו בדשמואל לפי מאי דס"ד דרבינא לקמן דס"ל דקונה (ועי' בדבריהם בגיטין שם). וגם ריו"ח ור"ל דמוספי אף בר"ה משמע דברשות מוכר מודו להו:

תד"ה כגון. וא"ת כו'. עי' בכורות (י"ח ב') תד"ה אקנויי ובמש"כ שם בס"ד:

תד"ה בכליו. והוי מצי לדחויי אע"ג כו'. וא"כ גם על פשיטות רבא לקמן צ"ל דהוי מצי לדחויי כמו כן ודוחק: