רש"ש על בבא בתרא עח.

תד"ה אבל בכדי (בסופו). ועוד כו' כיון דלא הודיעו כו'. תירוץ זה יוכל לעלות גם אדהכא:

גמרא בעודן עליו מחלוקת כו'. וכתב הרי"ף והרא"ש ולא איפשיטא כו'. וכ' התוי"ט והיינו שהר"ב לא פי' בתחילה היאך מיירי כו'. תמוה דהרי שפתיו ברור מללו ת"ק סבר לא מכר כו' שעליו ונחום המדי סבר מכר כו' שעליו. הרי דמוקי פלוגתייהו בעודן עליו. וכ"מ דעת הרמב"ם בפי' ובחבורו דלא משום ספיקא פסק דלא מכר אלא דמיפשט פשיטא ליה וכמו שהעיר גם התוי"ט. וטעמייהו נ"ל משום דהדחויים דלא למיפשט מהברייתא ומדברי ר"י דחויי בעלמא נינהו ופשוטם כמשמעם וכיוצא בזה כ' הפוסקים בהרבה מקומות:

ר"ש ד"ה וכומני. שהאשה יושבת כמשאוי. וכן אמרינן בב"מ (ע"ט ב') השוכר את החמור לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה. ומה שסיים הרשב"ם דסתם חמור לרכיבת אנשים קאי (ומוכרח הוא) נראה דאפי' שכרו לרכוב סתם לא תרכב עליה אשה. וכן אפי' שכרו סתם. וכש"כ שלא ישתמש בו למשוי. והנ"י נראה דסותר ד"ע דכאן כ' דלא לרכיבת נשים קאי ושם בב"מ כ' שעשוי לרכוב עליה בין איש בין אשה וי"ל: