רש"ש על בבא בתרא נח.

גמרא סנדלין בימות החמה כו'. עיין פר"ש. ולע"ד הנל"פ בהפך דדרך סנדלין לנעול בימה"ח ולכן כשחולצן קודם שינה (עיין יומא (ע"ח ב') האי מאן כו' ליסיים מסאני וליגני) מניחם תחת המטה. וכן תפרש במנעלים בימות הגשמים. אח"ז ראיתי שכוונתי בזה לפרש"י בסוכה (כ"א ב') וע"ש שהיה לפניו הגירסא בהפך:

ר"ש ד"ה א"ל כולהו נכסי דהאי. ומסתברא דלזה אהב יותר כו'. בפשוט יל"פ דמסתברא דזהו הבן ומסתמא לבנו נתן וכדמשמע דיען דשמע לדביתהו כו' הוא דצוה כן. ואולי דבא ליישב בזה קושיית הא"ר בסי' תקס"ח אות ט"ו דלפי מש"כ בס"ח דטבע דם הבן להתבלע בעצם האב המת ה"ל יותר לבדוק בזה. ולפרושו א"ש דאכתי לא יוודע בזה צניעותו אשר כוון האב גם לזאת. או משום דע"י נסיון דס"ח יתגלה שהן ממזרים ור"ב לא רצה שיוודע פסולם ע"י (וכמש"כ הרע"ב בשלהי עדיות והוא לקוח מפי' הרמב"ם ע"ש) אבל נסיון שלו אינו רק הודעת צניעותו יותר משאר אחיו וזה יותר נכון בעיני:

תד"ה מציין. וא"ת כו'. עי' פרש"י בפסחים (ט') ד"ה מי לא תנן ובמש"כ שם בס"ד:

בא"ד דכתיב האדם הגדול. הוא ביהושע י"ד וע"ש בפרש"י בשם מ"א. אולם עדיין אינו מיושב לפי מה שחלקו במס' ע"ז (ג') ובש"מ בשם ר"ת בין אדם להאדם: