רש"ש על בבא בתרא קסט:

ר"ש ד"ה א"ל ר"א. גבי מלוה שאבד שטרו דכותבין שובר ללוה ויפרע חובו למלוה או פרע מקצת חובו שנכתוב לו שובר והכא גבי מו"מ כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד וטורף הקרקע מיניה דלוקח הס"ד ומה"ד ותברא והוא ציון על ושובר שבגמרא ולפניו היה הגי' ותברא. והוספת רש"ל לא מחוורא:

ר"ש ד"ה אחריות. בין בשטרי הלואה הס"ד ומה"ד דלא כתב והוא ציון בדברי ר"א וא"ש מלת לא וכ"נ כוונת הרש"ל:

ר"ש ד"ה רבי סבר. שהרי שמעון כו' מסר לי כו'. כצ"ל:

בא"ד וגם החזקתי בשדה שלש שנים. לפי מה שפירש לקמן בדרשב"ג דהיינו דא"ל לך חזק וקני כו' הלל"פ גם הכא כן:

תד"ה בעלמא. אבל בשטרי מו"מ אם יפסיד כו'. נראה דר"ל אם יחזור וימכרנה למוכר ושוב יחזור ויקנה ממנו. והשובר פוסל כל השטרות שיצאו על שדה זו ע"ש הלוקח הזה. ולכן גי' רש"ל שמא יפסיד פעם אחרת נכונה:

תד"ה בחזקה. וקיי"ל דבצריך לברר קא מיפלגי. כ"ה הלשון בסנהדרין שם ולכן הגהת הב"ח לל"צ:

בא"ד כדאשכחן בד' אחים כו'. וכה"ג כתבו בפסחים (קט"ז) ד"ה כולו ועמש"כ שם: