רש"ש על בבא בתרא קסח.

גמרא במוכר שדהו מפני רעתה. לעיל נ"א וש"נ:

שם דניחא ליה לחמוה לקרובי'. כצ"ל:

שם ל"צ בבורה. עי' פי' רשב"ם. ולע"ד נל"פ שעמדה ביד הנותן כמה שנים בורה דלא מצא מי שיחפוץ ליטלה באריסות או בחכירות:

שם וכי מאחר שריו"ח מלמדנו כו'. כה"ג ביומא נ"ג ב':

ר"ש ד"ה והשליש את שטרו. שהרי טורח היה להם לכתוב שובר. ר"ל ולהשלישו על תנאי הזה:

ר"ש ד"ה אסמכתא. המבטיח כו' ע"מ שיעשה דבר כו'. התוי"ט נתקשה להבין לשונו ולסוף העלהו בצ"ע. ול"נ דר"ל כגון בנידון שלפנינו שמבטיחו שלא יעלה לו המקצת דמים שנתן עתה לפרעון ע"מ שיקיים התנאי דהוא תשלום המותר ליום הנועד ור"ל דלא היתה הכוונה רק להסמיכו יפה שיקויים התנאי בבירור:

תד"ה מעמיד. דבשביל העדים כו'. פי' דאף אם יבואו העדים שהיו חתומים על השטר שנמחק ויעידו שחתמו לו שטר כזה לא תיהוי אלא מלוה ע"פ ועי' תומים סי' מ"א אות ד':