רש"ש על בבא בתרא קס.

תד"ה גט. כל שטרות קרוין גט. כצ"ל וכדאיתא ברשב"ם ועי' דבריהם ריש גיטין:

בא"ד והאי מילתא שייך למיתני בהאי פרקין כו' והתם שייך למיתני פ' הניזקין כו'. כ"ה הנוסחא הישנה וישרה היא ותרתי קאמרי דהכא שייך האי דג"פ ובגיטין שייך למיתני הא דהניזקין וכדמסקי וגי' הרש"א מת"י לא מחוורא:

תד"ה מקושר עדיו. תימה לרב ירמיה כו' דסתם שטר יש בו גליון מן הצד כו'. קושייתם הוא אפי' א"ת שחותמין מאחוריו כנגד סופי השיטות שבפנים דאלו אם היו חותמין כנגד ראשי השיטות יותר קשה דהא יש לו ריוח לכתוב מאי דבעי למעלה מהעדים כנגד כל השטר. וגם תירוצא דגייז ליה לא שייך התם:

תד"ה פשוט. א"נ טעמא דפסול כו' של"נ כתיקון חכמים כו'. והתוי"ט ל"ד בהעתיקו דבריהם דלעיל על פי' הרע"ב שכ' טעמא דפסולין של"נ כתיקון חכמים:

תד"ה מקושר. ואח"כ יעשנו אידך ש"פ כו'. כצ"ל:

בא"ד ומ"מ ק"ק כו' בלא"ה נידון כפשוט כדפרישית בשטר מקושר כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת אמאי לא הוה קשה לרבי כו'. כצ"ל:

בא"ד או זמן שכתב בשטר שהיה מקושר דלא מסיק כו'. כצ"ל ועי' בהגהת הב"ח ותיבת שכיון שהוסיפו בד"ח ונראה שהוא מהרש"א הוא לל"צ:

בא"ד אבל מאוחרין כו' מסיק אדעתיה כו'. כצ"ל בלא ו':

בסה"ד ונ"ל שאם יעשה שובר מקושר (ר"ל שיכתוב בו שנפרע השטר מקושר כמו שתירץ ר"י לעיל) תו לא אתי כו' (ר"ל אף כשיעשנו פשוט). ובא בזה לדחות תירוץ ר"י. ופי' הב"ח בדבריהם לא מחוור כלל:

תד"ה שדות (שייך לע"ב) זהו העדים שהוא גילויו של שטר. כ"נ דצ"ל ור"ל דהעדים מפקי ליה לקלא כדפי' רשב"ם לקמן (קס"ה) ונמצא דהם מגלו ליה לשטרא: