רש"ש על בבא בתרא קנד.

גמרא ראי' במאי כו'. כה"ג לעיל (נ"ב ב'):

שם רה"א ראי' בעדים קא מיפלגי בפלוגתא דר"י ור"נ כו'. לכאורה הא יל"פ גם בדר"י מה שאמר והן א"מ מידו אלא בראי' היינו בקיום השטר. וי"ל דמשמע דדומיא דהוא מוציא בלא ראיה דאמר דע"כ פירושו בלא ראיה בעדים. וי"ל עוד בפנים אחרים:

שם ועוד סמנים עשויין להשתנות לאחר מיתה. פי' דהמיתה גורמת שישתנו וכלשון התוס' ומחמת מיתה יש שם גומות. דומיא שהן משתנין דבכורות (כ"ח). דאל"כ ה"ל לריו"ח להוכיח מזה דלא אזלינן בתר השתא. אך לפי מש"כ התוס' בסד"ה ועוד אין זה הכרח:

ר"ש ד"ה אין נאמנין. וכיון שאמר לוה כו' תו לא מהימני עדים כו'. מפרש דפלוגתייהו מיירי בשהלוה מודה שכתבו וכדמוכח ג"כ מדבריו בסמוך והוא כפרש"י בכתובות שם והתוס' שם חלקו עליו ע"ש:

ר"ש ד"ה ועמדו עליו כו'. וקיי"ל כו' עד שיהא בן כ'. לכאורה כאן לא הי' צריך לזה דהא טענתייהו הוא דלא הביא ב' שערות. ואולי לא בא אלא לאפוקי מהא דקיי"ל הפעוטות כו' וממכרן ממכר במטלטלין:

תד"ה ועוד. וא"נ דלא אשכחן בשום מקום כו' חילוק בין לבנות לשחורות. ועי' מל"מ בפ"ב מהל' אישות ה"ב: