רש"ש על בבא בתרא קנג:

ר"ש ד"ה הוא מוציא. ואיכא (כן הגיה הב"ח) למימר דהדר בי'. כאן ודאי הדר בי'. וצ"ל דקאי על עובדא דרבה. אולם לקמן (קנ"ד ב') ד"ה בשלמא לדידי. משמע דמפרש למתניתין דמיירי ג"כ דעתה הוא מת והיורשים טוענין דהבריא בינתיים ומסתמא הדר בי':

תד"ה כמאן. לא מוכחא בהדיא שהוא בריא עתה. כצ"ל ומלת בחזקת נראה למחוק:

תד"ה בימה"ג. מהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה. כצ"ל:

תד"ה אמר רבא. וא"נ כלל כי איזה סברא כו'. וכן הקשו לקמן לפי' ר"ח. לכאורה י"ל הטעם דלא ליהוי כחוכא כיון דכבר טמאנו אותו שנכנס בימה"ג איך נטהר את הנכנס אחריו (או אף אותו האיש בעצמו) בימה"ח. ובזה הוה א"ש ג"כ פי' ר"ח דרבא חולק אדר"א דלרבא אף אם נכנס ודאי בימה"ח אי לא בא לישאל עד ימה"ג לא נוכל לטהרו לכ"ע כיון דכבר טמאנו אותו שנכנס עתה בימה"ג. אבל ז"א דהתנן ברפ"ו דטהרות מקום שהי' רה"י ונעשה ר"ה כו' כשהוא רה"י ספיקו טמא כשהוא ר"ה ספיקו טהור. ובסיפא שם תמצא רבותא יתירא לת"ק ע"ש:

בא"ד ועוד כו' אלא למ"ד כו' והוא שיש לה גדר כו'. נראה מדבריהם דלר"א שם דאוקי כגון דאית לה מחיצות אינה רה"י לטומאה אלא בב' תנאים ימה"ג וגדר. וא"כ שפיר פי' הרשב"ם לדידי' דעבר עלי' ימה"ג וגדר. ולעולא שם דמוקי לה בשאינה גדורה יתפרש כפי' הר"ח. אולם מהרמב"ם פ"כ מהל' אה"ט ה"ו משמע דגם לר"א הוה רה"י לטומאה אף בלא גדר ולא מוקי בגדורה אלא משום רה"י דשבת:

בא"ד ושמא כדברי ריו"ח רוצה לומר כו'. פי' רבא ר"ל כריו"ח. ולא כפי' המהרש"א דקאי הר"ל על הר"ח (וגם יש בו כמה ט"ס ע"ש):

בא"ד נטמא בספק בקעה בין בימה"ח כו'. פי' דספק לו בין ימה"ח לימה"ג ר"ל אם נכנס בימה"ח או בימה"ג:

בא"ד אריו"ח ובלבד ימים הסמוכים לימה"ג. פי' הא דאמרי' בא לישאל בימה"ח דטהור היינו דוקא שהי' הספק בתחילת ימה"ח הסמוך לימה"ג אם נכנס בשעה שעדיין היה ימה"ג או בשעה שכבר נכנסו ימה"ח וא"כ הוי ימה"ח קרובים יותר לשעת הספק וכדמסקי בסמוך בפי' הר"י בדברי רבא:

בא"ד (בד' קנ"ד) פי' על טומאתו שנודע כו'. כצ"ל וכ"ה ברש"א: