רש"ש על בבא בתרא קנ.

גמרא התם כו' ואיידי דתנא רישא רע"א כו' מש"ה קתני קרקע. ק"ל הא קתני התם סמוך להא דר"ע ג"כ הך דשכ"מ ואיכא למימר יותר דתני איידי והכא תני שיגרת לישנא דהתם וע"ש במ"ז בלשון הרע"ב

שם ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה כו'. כ"ה הגי' בר"ש ורע"ב שם ונכון:

שם ואיידי דקאמר ת"ק שיעורא רבה אמר איהו נמי שיעורא זוטרא. עי' פרש"י בחולין (קל"ז ב') ד"ה מה בין לי. ומשמע דלא גריס יותר וכ"מ מרשב"ם ותוס'. או דצ"ל וקרי לה כ"ש בו':

ר"ש ד"ה ולא עשו מטלטלי שיור אצל כתובה. אבל שייר לה וכתב לה מטלטלין כו'. הדין אמת כדאיתא לעיל (ס"ד קל"ב) אבל הכא ל"י מדוע לא פי' כפשטא כדלקמן (ע"ב) בד"ה בניו. ודע דהרע"ב ל"ד במחכ"ת בפ"ג דפאה מ"ז שכ' דכל הני שייר קרקע כ"ש עד סוף פרקין ה"ה מטלטלין ע"ש. דה"ל להוציא הא דכתב לאשתו קרקע כ"ש דדוקא קרקע קאמר:

ר"ש ד"ה ואיידי. דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב קרקע כ"ש. עמש"כ בפאה שם בס"ד:

תד"ה וכמה. וי"ל כו' על רב בכל הני. לישנא דבכל אינו מדויק דליכא אלא הך דהכא וההוא דראשית הגז עי' כתובות (ח') תד"ה שהכל בסופו: