רש"ש על בבא בתרא קט:

גמרא דכתיב שאר אביך הוא. עתוי"ט ד"ה והאיש הב'. גם י"ל דדריש מיתורא דאביך דה"ל לכתוב שארו הוא וכדכתיב בקדושים (כ' י"ט) כי את שארו הערה ונ"ל דכינוי דשארו שב על אביו דסליק מיניה:

ר"ש ד"ה שארו זו אשתו. וכתיב נמי שארה כו'. עתוי"ט שם. או י"ל דמפרש שארה ר"ל בעלה. כסותה ועונתה ל"י:

ר"ש ד"ה הואיל ובנה (בסופו). ורבי דריש לה מהכא. לכאורה קשה היאך מוכח דילמא משום ירושת הבעל לחודא כתיב והעברתם. ונראה דרבי ס"ל ירושת הבעל דרבנן (ומאי דקאמר ובעלה אשיגרת לישן הוא הואיל דיורש מתקנתא דרבנן) ומסתבר ליה יותר לאוקמי אבן עי' לקמן (קי"א ב') בסוגיא דריש"א א"צ כו' עד סופה. והתוס' לקמן (ק"י) בד"ה טעמא כתבו דוהעברתם לרבי אין בו שום חידוש דין:

תד"ה א"כ. שהבת קרובה למת יותר כו' ולענין יבום ולא ה"ל כו'. כצ"ל:

בא"ד אבל מן האב לבת ניחא כו'. כצ"ל: