רש"ש על בבא בתרא קב.

ר"ש ד"ה מצא שלשה. וס"ל נמי כו' כיצד כו' וב"ט בין כוך לכוך וטפח לזוית כו'. ולפ"ז מד' ועד ח' ל"ד אלא פחות ב"ט וכ"כ למעלה קרוב לד"א כו'. והא דלא פי' דבין כוך לכוך הוא ג"ט ובזוית אינו מניח כלום. דא"כ יהיה אורך המערה ח' וחצי. ועוד דלתירוצא דואב"א דלעיל לר"ש ע"כ צריך שיהיה ריוח קצת בזויות:

ר"ש ד"ה לעולם ר"ש. תרי תנאי אליבא דר"ש הס"ד ואח"כ מ"ד והאי תנא:

ר"ש ד"ה יש להן. והיינו ההוא תנא דלעיל כו'. נראה דלא רצה לפרש דמתניתין דהמוצא הוא כר"ש ב"י אליבא דר"ש דהרי פליג ברצופין דרואין את האמצעים כאילו אינן ובמתניתין תנן מד' כו'. אבל לפמש"כ מהר"ם דאיהו מיירי במצא יותר מג' (ומוכרח הוא) ובמתני' תנן מצא ג' וא"כ שפיר אתיא נמי כוותיה וצ"ע:

ר"ש ד"ה לעולם. ורישא ר"ש כו'. הוא דוחק גדול. ולכאורה י"ל דאתיא אפי' כרבנן ותלינן דשנים מהן מרוחב המערה ואחד מהאורך או איפכא והוא ע"ד פי' ר"ת וזה נכלל במה שתירץ דבדק באלכסונה:

תד"ה מארבע. וקשה לר"י כו' ה"ל למידק נמי כו'. לכאורה י"ל דזה נכלל במאי דאמר בסמוך אי רבנן כו' אי ר"ש כו':