רש"ש על עבודה זרה ו:

גמרא אמר אביי גזירה לשאול מהן אטו להשאילן. מכאן ראיה להט"א שהבאתי בריש חגיגה ודלא כהנ"י שהבאתי שם. ובנדרים (מג) יש גירסאות חלוקות במפרשים שם:

תד"ה ת"כ דר"ל. ועוד דלקמן כו' דחכמים דמתניתין א"ל נו"נ אסור כו'. עי' מהר"ם שנדחק. ול"נ דכוונתם דיש לפסוק כחכמים נגד הת"ק וכמש"כ הרא"ש בפ"ז דב"מ סימן י"א וי"ב ועמ"א סי' קפ"ח סק"ה וכן הרע"ב בפ"ו דנדרים מ"ח פסק כחכמים נגד הת"ק [וכן בפ"י דנדה מ"ו ולא כן פסק שם פ"ב מ"ו] . אבל בב"מ (עב ב) פוסק הרמב"ם כת"ק נגד חכמים לענין פסיקה על הזבל וגם הרא"ש דפליג עליה שם לפסוק כחכמים הוא מטעמים אחרים שכ' שם. ועל מש"כ הרא"ש שם בפ"ז הטעם משום דלשון חכמים כולל רבים. ק"ל מחולין (פ"ה) ראה רבי דבריו של ר"מ באוא"ב ושנאו בלשון חכמים ודר"ש בכה"ד ושנאו בלשון חכמים ובביצה (כז) מדקתני במתניתין ר"ש כו' וקתני לה בברייתא בלשון חכמים. ולקמן (ז ב) מאן חכמים נחום המדי הוא וכיוצא בזה הרבה וציינם הגרי"פ בעירובין (פג):