רש"ש על עבודה זרה נט:

גמרא ההוא אתרוגא דנפל כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה דשייפא. כמו השופה יין לחמרים. כ"ה גירסת הרי"ף שם:

תד"ה מהו. אע"ג דלקמן שרינן בזריקה כו'. ר"ל וא"כ היכי הוה ס"ד דרב יימר דר"כ אסר אף בדיעבד. והמהרש"א נראה שהבין בדבריהם דלשון או דלמא ל"ש כן היתה הגי' לפניהם בגמרא. וז"א דזהו לשון התוס' עצמם בביאור דברי הבעיין:

תד"ה אמר ר"א. בעובד כוכבים נמי חשבינן ליה דמי הזיקו. כצ"ל:

תד"ה אר"פ. פי' הקילוח כו'. ולקמן בד"ה מצידיה פי' חוץ מן היין שבעובי הנקב. ובסמוך כ' דלל"ק אתיא בהדיא כר"י רק לל"ב הוצרכו לטעם דחומרא דיי"נ. וצ"ל דהכא אסור הקילוח מטעם ניצוק:

בא"ד אבל הכא דלמא ברייתא לא שמיע ליה לר"פ. תמוה דהלא מתני' ערוכה היא בפ"ב דטבו"י מ"ז. ועמש"כ בחדושי שו"ע או"ח סי' ק"ס: