רש"ש על עבודה זרה נד.

תד"ה מתקיף. אדרבה מיניה ילפינן כו' אפי' במצוה קלה. עי' מהרש"א. ול"נ דתיבות אפילו במצוה קלה מקומם לעיל אחר דהא פרהסיא כו' דחייב למסור עצמו:

תד"ה הא בצנעא (בסופו). כשהוא אומר ולא תחללו (כצ"ל) כו' בין לאזהרה בין למיתה. פליג על מה דפשיטא להו ברה"ד דלעיל דכל אונס פטור אפי' בפרהסיא. ונראה דלדעת הסמ"ג לרבא בפרהסיא אפי' בשאר מצות אהדריה לכלליה וחייב על כל מצוה עונש האמור בה (ודלא כמשמעות המהר"ם) ובזה א"ש מה דפריך בשלהי בסו"מ והא אסתר פרהסיא הואי ולא פריך דעריות הואי כדתמהו התוס'. משום דהא עדיפא דאפי' מיתה חייבת. וע' בר"ן פ' כל שעה: