רש"ש על עבודה זרה לח.

גמרא בפומבדיתא כו' כל שאינו נאכל ע"ש מלכים כו'. לקמן (נט) ובפרק החולץ (מ"ו) איתא שאינו עולה כו' וכ"ה ברי"ף ורא"ש ותוס':

תד"ה דגים. אור"י כו' א"כ צ"ל דמיירי בגדולים קצת כו'. ותמהני על הט"ז בסי' קי"ג ס"ק י"ב שהביא זאת בשם רש"ל (והש"ך שם הביא בשם התוס' כנכון) עוד הביא שם בשם הב"י לחלק דאחר המליחה עולין. ובב"י כ' שלמד כן מדברי הרשב"א. בר"ן מבואר להדיא כן ובשם הב"ח הביאו לחלק בין מין שהוא קטן לעולם לאותו שהוא קטן עתה ועתיד להגדל. חילוק זה מוכרח בברכות (מד ב) וכמש"כ רש"י שם ד"ה גילדני. ולי הנ' לחלק בין מבושלין לצלוין והכא מיירי בצלוים כמו שאר"י אם צלאן כו':

תד"ה לעולם. כדתנא בתוספתא וכל נפש החיה כו'. כצ"ל. ודע דבתוספתא ל"מ זה רק בתו"כ ס"פ שמיני איתא כן ע"ש. ועי' ברש"י בפיה"ת (ויקרא ט כג) שכ' מצאתי בברייתא הנוספת על ת"כ שלנו. ואולי גם דרשה זו היה לפני התוס' בהנוספת כו' ולכן קראוה תוספתא: