רש"ש על עבודה זרה לג:

גמרא מ"ש מחמץ בפסח כו' עד זה תשמישו בחמין כו'. ק"ק וכי עד השתא לא ידע חילוק זה דהא לקנקנים של חרס אמרי' לעיל דמהני עירוי ליי"נ ולאיסור חמץ אף הגעלה לא מהני לקדירות עי' פסחים (ל) וזבחים (צו):

תד"ה בעא. ותני עלה כו'. בהגהת הב"ח ציין לגיטין. וכמו כן איתא לקמן (לז):

בא"ד ושמא כו' ר"י דשרי את השמן הוה כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה קינסא. ומשמע כו' זפת מבחוץ היה נושר כו'. כצ"ל:

בא"ד ומהפך המים על כולה. כ"נ דצ"ל עי' ברא"ש:

תד"ה כלי נתר. אור"י כו'. מש"כ הרש"א להוכיח דכ"נ אין להם טהרה במקוה מדקתני טומאתן שוה. יותר ה"ל להוכיח מהא דמסיים שם ושבירתן היא טהרתן דפי' הר"ש דר"ל דאין להם טהרה בטבילה:

תד"ה כסי. אבל קשה לר"ת כו' מודה ר' בקנקנים כו'. עי' בהגהת הב"ח. ואנכי תמה מאי מקשי מרבי הא רבנן פליגי עליה ואסרי גם בגת ומחץ. ולעיל בד"ה כך לא הקשו מזה על פרש"י דשם רק הרא"ש הוסיף גם מזה להקשות שם:

תד"ה קוניא. לכך פיר"ת קוניא היתוך זכוכית כו'. כצ"ל ומלת כלי למחוק:

בא"ד שוינהו רבנן ככ"ח ואע"ג דכ"ז שלם לא בלע כו'. כצ"ל:

בסה"ד הכא כיון כו' היינו משום דלא נתבשל כ"כ. כ"ה בתוס' כתובות אבל הכא משמע דכוונתם משום דאין בו חפוי אלא מעט וטבע זכוכית שאינו פולט עי' בהגר"א ז"ל או"ח סי' תנ"א סעיף כ"ו. ולהמהרש"א נראה דאישתמיט כ"ז: