רש"ש על עבודה זרה לב:

רש"י בד"ה מכלל דפליגי. מיבעי' קמב"ל כו'. בעלמא פי' בלשון קושיא ותמיהה וכן מוכרח באיזה מקומות עי' ציוני הגרי"פ בשבת (קו ב):

רש"י ד"ה מה מת. כדגמרינן בסנהדרין כו'. כן איתא גם לעיל (כט ב):

רש"י ד"ה ה"ג. עד סה"ע צ"ל הד"א:

תד"ה הלכה. להני אמוראי ל"ל כו'. עי' רשב"ם בב"ב (קלג ב) ד"ה ת"ש. וגם אליבא דריו"ח גופיה אמוראי פליגי ביה (כתובות עז וש"נ):

תד"ה והיוצא. ומפר"ת כו' כגון זביחה כו' מודו כו'. לכאורה יקשה לפירושו מהא דחולין לל"ק ויש לך אחרת שמטמאה אפי' באהל כו' וכריב"ב הא אפי' כרבנן אתיא. ולא"ד שם לא אתיא כמאן. ואולי לזה כוונו במש"כ בסה"ד ותשובות על פיר"ת יש להאריך הרבה בפ"ק דחולין:

תד"ה ד"ה כך. ונראה כי כשהתיר בנודות חדשים אע"פ כו'. כצ"ל ותיבת התיר שבינם מיותרת:

בא"ד וע"ק מה שפי' כו' משמע דחרס כו' ולקמן פ"ב גבי ההיא דגולפי משמע דמותר כו' ועוד תימה דהיו מעשים כו'. הן לפי פרש"י לקמן ע"ב גבי כסי פעם ראשון וב' אסור כו' משמע דל"א חרס בולע לאלתר אלא בחדשים. וא"כ ל"ק מהני גולפי דשדר רבא משום שכבר נשתמש בו. וכ"כ הר"ן וכן אין תימה מהמעשים כו'. וכן יש לחלק בנודות בין ישנים שהיה תחלת תשמישן ביד עובד כוכבים לבין הא דפרזק שהיו תחילת תשמישן ביד ישראל וכדסבור גבי בר עדי טעי' ה"מ דידן כו'. וכן הר"ן לא הביא להקשות אלא מלישנא דרי"ה הני כובא דארמאי (והיא גירסת הרי"ף והערוך ערך כב הא') משכשכן כו' דמשמע דתחילתן היה ביד ארמאי:

בא"ד (בסה"ע) משכשכן במים ומותרין כו' אלא שנקלף דיין בשכשוך כדמוכח כו'. כצ"ל:

בא"ד ויין ששם כו' עד לטיט. א"י מה בא זה ללמדנו כאן. ונראה דזה צ"ל לקמי' אחר תיבת מעולם:

בא"ד ולפי כו' וצריך להגעיל אותם. כצ"ל: