רש"ש על עבודה זרה לא.

גמרא מ"ס כי פליגי כו' אבל בחותם בת"ח שרו. ולל"ק משמע דלכ"ע שרי לרבנן בחבת"ח מדאר"א חוץ מן היין שא"מ בחותם אחד משמע דבב' חותמות שרי ואוקימנא כרבנן. וגם ריו"ח ל"פ עליו בזה. ולפ"ז ה"מ לאוקמי הא דר"ת דמן פרוד כרבנן ובחבת"ח ועי' מהר"ם. ואולי משום דתנא המפקיד יינו כו' דמשמע אבל המטהר יינו של עובד כוכבים לא עי' לקמן (ס"א ב) ואילו בחבת"ח אפי' מטהר נמי וכמש"כ הר"ן בשם י"א בדעת הרי"ף:

רש"י ד"ה שיפול העץ. ששכן שם תלמיד חכם. כצ"ל:

רש"י ד"ה וחכמים אוסרין. לעשות כן כו'. ל"י מדוע אינו מפרש אוסרין בשתיה. ואולי דלשון איסור סתם גבי עניני עבודת כוכבים משמע בהנאה לכן השכיל לפרש דאוסרין היינו לעשות כן ובדיעבד לא פירשו דינו. ובא ריב"ב ופירשו דאסור בשתיה ומותר בהנאה. אבל לפמש"כ התוס' בד"ה המפקיד דריב"ב לשיטתו. י"ל דרבנן אוסרין אף בהנאה והא דאמר הא רבנן ר"ל בשיטת רבנן דחיישי לזיופא:

תד"ה דאמר (צ"ל אמר). וכולה סוגיא דשמעתא בחבת"ח מיירי ביין. כ"נ דצ"ל. ורצו בזה דל"ת דהא דרבא איירי לענין חב"ת. לזה אמרי דמיירי ביין דנוד וחביתא כלים דיין הן עי' בר"ן: