רש"ש על עבודה זרה כג:

רש"י ד"ה שאני פרה. ומיהו לענין פסולין סניא מילתא כו'. כצ"ל:

תד"ה ש"מ. וי"ל דרביעת אדם שהיא בקומה זקופה כו'. לכאורה בפשוט יש לחלק דאדם חי נושא א"ע משא"כ בהמה וכרבנן דר"נ בשבת (צד) ועמש"כ לעיל (טז) וי"ל משום דתנן בפ"ב דפרה מ"ג רכב עליה כו' פסולה. וטעמא משום דדוקא גבי שבת אמרי' סברת חי נושא א"ע דגמרי' ממשכן כמש"כ התוס' בשבת שם:

תד"ה אלא. וקשה דבספ"ק דשבועות כו' משני דפרה קדב"ה הוא ודוחק הוא דנוקי לה כר"ש. לכאורה תמוה דשם איתא להדיא דא"א לאוקמה כר"ש דבברייתא איתא שחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיה ולר"ש שמעינן דנפדית עגמ"ע. ונראה דהתוס' לא הקשו ממסקנא דהתם דאדרבה פשטה משמע דמסקא דקדשי מזבח היא ע"ש בתוס' אלא כוונתם על תחילת הסוגיא דשם דמשני שאני פרה דקדב"ה היא. דזה דוחק לומר דיכוון דאתיא כר"ש והא דלא באו בחזקת היד מהא דפריך שם ע"ז א"ה כו' הא מני ר"ש כו' מוכח דבלאו קושיית א"ה הוה מוקי לה כרבנן משום דיל"פ כוונת הא מני דר"ל הלא הא ודאי כר"ש אתיא בלא זה מהא דשנה דקדב"ה היא:

בא"ד ועוד דסוגיא כו' ובפ"ק דמנחות ובפ"ג כו'. כצ"ל: