רש"ש על ערכין ט:

גמרא הא קמ"ל דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ הראייה. ועפרש"י. ועיין מה שתמהתי בזה במנחות (ק ב):

שם והאיכא יומא דשעי. כצ"ל:

שם כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב. ק"ל דהא מ"מ יקשה דלדידהו מ"ל ג"כ לאור אור עיבורו. ועמש"כ בר"ה (ו ב) בס"ד:

רש"י ד"ה במאי קמיפלגי. אבל לעבר אפי' ח' מליאין נמי ל"ע. מה שנדפס בגליון דצ"ל ז' והוא מהצ"ק. טעותא היא כמבואר:

רש"י ד"ה אלא ד' ימים. כסדרן. הס"ד ואח"כ ד"ח

ביום הנף כו' :

רש"י ד"ה הריני נזיר. או שאמר כמנין ימה"ח. נראה דהיה הגירסא לפניו כאן כמו שהוא בתוספתא דפ"א דנזיר "הריני נזיר כימי החמה כמנין ימה"ח כו'". ואו או קתני רישא לרבותא דרבנן וסיפא לרבותא דרבי ע"ש בגמרא ותבין:

בסה"ד צ"ל שס"ה:

תד"ה מעשה. וכי שדית ה' כ"א תקפ"ט הוי המולד כו'. כצ"ל:

בא"ד דכי שדינן ה' כ"א תקפ"ט על כו'. כצ"ל וכן לקמן:

בסה"ד למחרתו דקיבוע הוי כמו כו'. כצ"ל:

הרע"ב כתב בפירוש משנה זו ובדין היו שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר אלא מפני יתירות הב' ידות שעה כו'. ואין טעם זה מספיק על הוספת ב' עיבורין שהיה די מפני זה עיבור אחד נוסף. ומכש"כ שאינו טעם על ח' חסרין. אלא יש עוד סיבות כגון שלא נראה הירח מפני העבים. או משום מתיא וירקא ועיין ברמב"ם בפרק יח מהלכות קה"ח. וז"ל בפירושו (אחר שכתב כטעם הרע"ב) וזו היא אחד מהסבות כו' ואין כוונתינו לדבר בכאן על כל אותן הסיבות ולא על טעם מנינן כו':