רש"ש על ערכין ט.

גמרא השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי. כצ"ל:

שם דא"כ מייתרא סיהרא תלתא יומי. כצ"ל:

תד"ה מ"ש תשעה. דבהכי מיתוקמא לפי התירוץ דאין המולד נראה ביומיה כו'. כצ"ל:

בא"ד ואע"ג דזימנין דאיכא טפי כגון כו'. כצ"ל:

בא"ד תמצא המולד ביום ה' י"ד. מה שפי' הצ"ק דמש"כ דהמולד דאישתקד הוה בי"ח. ר"ל בחצי י"ח ע"ש. ל"ד דנראה דבכיוון כתבו י"ח כדי שידחה ר"ה למחר משום מולד זקן. ואילו בחצי י"ח היה ראוי לקבוע ר"ה בו ביום כמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות קה"ח הל"ב והטור בסימן תכ"ח אי לאו משום דחיית אד"ו. ועוד אפי' א"ת שר"ל חצי י"ח אכתי כשתצרף תק"מ חלקים (מהתקפ"ט) שהם חצי שעה יפול המולד בט"ו שעה. ולכן הגהת הגליון ט"ו נכונה:

בא"ד דבכך תתפרש לר"ה כדאפרש לה לעולא כו'. כצ"ל:

בא"ד וניחא השתא כו' דמשמע ליה דומיא דרישא דהמולד כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת כו' אם לא קודם י"ח שעה. כצ"ל:

בא"ד דבשני המלאים היה המולד לששה שעות. כ"נ דצ"ל ודלא כבה"ז:

תד"ה מ"ט שלש חסרים דלא. ולפנינו הגי' תשעה. והמכוון אחד. דלגי' התוס' ר"ל ג' חסרים יותר על כסדרן שהם ששה:

תד"ה כגון. ונמצא הקיבוע שהיה ראוי להיות ביום שני בשביל הח' חסרים כו'. כצ"ל:

בא"ד דאשתקד היה המולד ה' שעי ביום כו'. ר"ל על היום לבד הלילה ונמצא יחסר כנגד זה ז' שעות מהכ"א להשלמת יום זה ולא ישאר רק י"ד שעות ותקפ"ט חלקים על יום ה' ויהיה עוד עד הערב ט' שעות ותצ"א חלקים. וזהו שכתבו יהיה המולד ט' שעי מיום. ועזבו החלקים. כ"נ ליישב הגירסא הישנה. אבל ק"ל דנהי דחד יומא אמרי איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין וכפרש"י. מ"מ הרי תראה להם הישנה ביום ד' שהוא ר"ה ד' שעות קודם לערב: