רש"ש על ערכין כט.

גמרא שנאמר כל חרם קדש קדשים כו'. כצ"ל ותיבת בישראל למחוק ולזה כוון הגרי"פ ונדפס לקמיה שלא במקומו:

שם ורב שביק רבנן וכו'. כעין זה בב"ק (צו ב):

שם ל"ק הא במקרקעי הא במטלטלי. לכאורה נראה דזה אתיא כר"ש דלעיל דלא מקיש וא"כ ה"ל למיפסק כר"ש כיון דהנך אמוראי אזלי כוותיה. וכן רחב"א דלעיל אמר הש"ס דאתיא כר"ש. ותימה על הרמב"ם בפ"ו מהלכות ערכין הל"ז שפסק כר"י וכן שם בהלכה ה' פסק דלא כרחב"א. ועוד דקי"ל דמעשה רב והרי רב יהודה עביד עובדיה לפמש"כ כר"ש. אך לפמש"כ הלח"מ בסוף ה"ע בדעתו ז"ל דחרמי גבוה נוהגים אפי' בקרקעות בזמן שאין יובל ודלא כפרש"י. אין מרב יהודה ראיה דס"ל כר"ש. אך מרחב"א ועולא קשיא. ועוד קשה דפסקיו סותרין אהדדי דפסק כר"י דמקיש. ופסק ג"כ דבמטלטלי נוהג חרמי כהנים אפילו בזה"ז וצ"ע:

רש"י ד"ה שהקדיש שדה חרמו. אם היה ישראל מקדיש שדה אחוזתו כשיגיע יובל כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואין שדה אחוזה וד"ה ואין היובל. צ"ל הד"א:

במשנה רי"ש אומר כו'. הסדר הדורות בהגהות הש"ס הביא בשם הסמ"ג דגורס במשנה הא כיצד אי אתה מקדשו קדושת מזבח אבל אתה מקדשו קדושת חביבות פירוש כו' לומר הרי הוא מקודש בקדושת בכור כו' מפני חביבות המצוה ע"ש. וגירסא זו תמוה דהרי לעיל אמרינן וריב"ב דחל על קק"ד ועל קק"ל מנ"ל ס"ל כרי"ש הרי מוכח דרי"ש דריש ליה להקדש עילוי. אבל קדושת חביבות ל"ל וכדאיתא לקמן בגמרא. והסמ"ג צ"ל דגריס כן בברייתא דמייתי הגמרא לקמן:

שם הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי. פירש הרע"ב כמה אדם רוצה ליתן כו' להעלותו עולה כו'. ויפה כ"ע התוי"ט דלא דק. דהא אינו רשאי להתפיסו לזבח אחר כדקאמר ואי אתה מקדישו הקדש מזבח. והתו"ח ל"ד כלל בזה דנתחלף לו עולה בבכור עיין עליו:

גמרא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו כו'. נראה דאינו רשאי להקדישו מח"ז עד ליל ח' דדרשת רבי אפוטריקי (זבחים יב) שייכא נמי גבי בכור דכתיב גביה ג"כ (בפ' משפטים) ז"י יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי. ודלא כש"ח שם. אך קשה דא"כ יהא מוכח משם ג"כ דמצוה להקדישו:

רש"י ד"ה ורבנן. דנפקא להו הך דרשה כו'. כצ"ל: