רש"ש על ערכין כג:

גמרא הקדש תנן כו' בשלמא הקדש משום ריוח דהקדש כו'. מכאן הביא התוי"ט (מפי השמועה) ראיה לפסוק כר"א דמתניתין ע"ש. ואין זה ראיה של כלום דהא גם ר' יהושע מודה דהוי חיישינן לקינוניא אם לא דיש שאלה להקדש כדמסקינן לעיל:

ד"ה והיתה. שקדמו גירושין כו'. לרווחא דמילתא פי' כן. דאיכא לאוקמה כשהדירה:

תד"ה מוסיף. לכן נל"פ שהלוה יוסיף ללות עוד כו'. כצ"ל:

תד"ה עד. דכיון שאינו שוה אלא בציר מפלגא כו'. גי' זו היא עפ"י הגהת הבה"ז וכ"ה דעת הרע"ב. וגי' הישנה היא אלא פלגא. וקיימה הצ"ק. וזהו כדעת הרמב"ם בפי' ובחבורו. והנה זה תלוי בהא דאין אונאה לקרקעות עד פלגא. ובקדושין (מב ב) נסתפקו התוס' אי פלגא כלמטה או כלמעלה. ובב"ק (יד ב) פסיקא להו דהוה כלמטה. ובכתובות (צח ב) בד"ה אלמנה כתבו דהוה כלמעלה:

בא"ד ולל"ב כיון דהחוב טפי מפלגא כו'. הלשון אינו מכוון. ונראה להגיה יותר טפי מפלגא. או טפי מכפילו. עיין לשון הרמב"ם בפי':