רש"ש על ערכין כג.

גמרא בתר עניא אזל עניותא. ב"ק צב א חולין קה ב:

תד"ה אלא. וי"ל דקנוניא זוטרתי כגון להפטר עצמו משבועה בריא עושה כו'. ר"ל דהא אף אם לא אמר הי' הבע"ח גובה מהקדש רק דהיה צריך שבועה וזה פוטרו א"כ ערמה קלה היא דאינו מפסיד להקדש ממון רק שבועת חבירו. אבל הכא אם לא היה מגרשה לא היתה נוטלת כלום נמצא דבערמתו שמגרשה גורם הפסד ממון להקדש. והר"ן בפי"א דכתובות חילק בענין אחר דבדר"ה ערמתו אינה אלא באמירה שהוא אומר מנה לפלוני בידי נוח לו יותר מלילך לפני חכם להשאל על הקדשו. אבל לעשות ערמה במעשה גירושין כי הכא ודאי הי' נוח לו יותר לילך אצל חכם. והתוי"ט במחכ"ת ל"ד כלל בזה שהרכיב ב' התירוצים ועשאן אחד ע"ש בד"ה הערב: