רש"ש על ערכין כ:

רש"י ד"ה מהו דתימא. דעמד בדין נודר כו'. כצ"ל:

גמרא דקתני סיפא דמי שור זה עלי עולה השור חולין כו'. כצ"ל וכ"ה בתד"ה והא. וכ"ה בתוספתא אלא דנחסר שם האי סיומא דא"ח באחריותו כו'. וכן שם בסופה גבי דמי בית זה עלי הקדש צ"ל וא"ח באחריותו אבל חייב באחריות דמיו וכמו ברישא גבי שור:

רש"י ד"ה ה"נ דקאמר דמי (בסופו) . עד שימכרנו ויביא דמיו. כצ"ל. או כמו שהעתיקוהו התוס':

רש"י ד"ה ואיכא דמתני ואביי ורמב"ח. לכאורה נראה להגיה תחת רמב"ח ר' חייא. שהוא המשיב כמו אביי דנקט. או תחת אביי רב פפא השואל כמו רמב"ח:

תד"ה אמר. כיון דאמר זה מת א"ח כו'. כצ"ל:

בא"ד בפ"ק דר"ה איזהו נדר כו'. מה שהקשה הצ"ק דלוקמי שם באמר ה"ז עלי עולה סתם כו'. תמוה דא"כ הרי הפריש ושם נצרך לאשכוחי נדבה באמר ולא הפריש:

תד"ה מיתיבי. או נגנב חייב באחריותו. כצ"ל ומלת אינו למחוק:

תד"ה והא. ומשני דקאמר לדמי והשור הוי הקדש כו'. כצ"ל:

בא"ד וצ"ל דה"פ רישא כמו דהוה אמר יקדיש שור לדמיו. כצ"ל:

תד"ה אף על פי. דאי אמרינן דבית הנחלט אסור בהנאה. כצ"ל: