רש"ש על ערכין כ.

גמרא אמר ערכי עלי ומת יתנו יורשין ש"מ כו' הב"ע כשעמד בדין. והרמב"ם בחבורו בפ"א מה"ע הכ"א הצריך ג"כ העמדה בדין אבל מטעם אחר (כי אנן פסקינן דמע"פ גובה מן היורשין) והוא מדכתיב והעמידו לפני הכהן כו' וכ"כ בפיה"מ והרע"ב אחריו. והתוי"ט הקשה דהאי קרא לא כתיב אלא במך כו' וא"כ כשאינו מך כו'. זה לק"מ דהא לעיל (ו ב) אמרינן דגוסס לא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא וכן לעיל (ד). ופשוט דאפי' אם המעריך אינו מך פטור. והוא כפרש"י שם (ד) ד"ה ולא כהן הלכך ליתא בערכין דאי עני הוא לא קרינן בי' והעמידו כו'. ועמש"כ בס"ד בקדושין (ד ב) בתד"ה מעיקרא: מה שהביא מלשון הראב"ד דשם דהעמדה והערכה באה למעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין כו'. תימה דיוצא ליהרג לא מימעט מטע"ז אלא מקרא דכל חרם כו' כדאיתא לעיל (ו ב). ואולי אשגרת לישן הוא דתרוייהו תנינו להו כאחד שם במשנה:

שם בתוי"ט מה שרצה ליישב דעת הרמב"ם בהא דמטלטלי דיתמי לא הוו משתעבדי אלא מתקנת הגאונים. דבריו בזה מגומגמין מאד כמבואר למעיין הישר. ולבסוף מסיק שלפני הרמב"ם לא היתה הגי' בסוגיא כמו שהוא לפנינו. אבל מ"מ ע"כ אוקימתא דמיירי בשעמד בדין גם הוא הי' גורס. ואני אומר דהתוס' ע"כ לא הוי גרסי כלל כל השקלא וטריא ואוקימתא דכשעמד בדין וכן בסה"ע לא גרסי מאי ניהו שעמד בדין וכו'. דלגי' שלפנינו קשה טובא מש"כ לעיל (ו ב) בד"ה כי פליגי. ובנודר ומעריך שמא יחול מיד ולהכי גובה מן היורשין. ור"ל אפי' לא עמד בדין. דאי עמד בדין אפי' אם הזיק חייב כמבואר שם בסוגיא. ות"ק הא ס"ל דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין. ומלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי מדפוטר בהזיק כדאיתא שם. וטעמא נ"ל משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפי' בעלי כדמוכח לקמן בפ' המקדיש את שדהו (כז) במשנה חזר כו' ממשכנין כו' וכן הבין שם התוי"ט. וא"כ אין מקום לסוגיא שלפנינו וע"כ ל"ג לה כלל:

שם בפיסקא זה הכלל כו' לאתויי מן הארכובה ולמעלה. לפי מאי דאיתא לעיל דבלשון ב"א נקרא רגל עד הארכובה. ואפ"ה תנן ערך רגלי עלי לא"כ. מוכח דנחתך הרגל בין הפרקים דהיינו אבר התחתון כולו עדיין אינו טרפה. ויהי' מזה לכאורה סתירה גדולה לדעת הרא"ש בפ' בהמה המקשה דמטריף בכגון זה עי' פר"ח יו"ד ר"ס נ"ה. וכן יקשה מהא דלעיל (ר"ד ה) באומר רגלה של זו עולה דאין כולה עולה לר"מ ור"י ובדבר שהנשמה תלויה בו מודו דכולה עולה:

תד"ה לאתויי. ואם תאמר אמאי נקט כו'. ול"נ ליישב דכלפי דתני ערך רגלי עלי דלא"כ. לכן קאמר דלמעלה קצת נותן ערך כולו. ועוד יש לפרש עפ"י מש"כ הב"ש בשו"ע אה"ע סימן י"ז סעיף ל"ב דאף לדעת ר"ת דאדם טרפה חי יותר מיב"ח מ"מ בלמעלה מן הארכובה קי"ל לחז"ל דאף אדם אינו חי יב"ח וא"כ י"ל דדוקא קאמר מארכובה ולמעלה ולמעוטי שאר טרפות: