רש"ש על ערכין יא.

גמרא לעולם קסברי עיקר שירה בפה והכא במעלין כו'. כצ"ל:

שם איני והארשב"נ אר"י מנין כו'. ק"ל מדוע לא פריך אמתניתין דבער"פ החליל מכה לפני המזבח ופרש"י בשעת ההלל שהיה בשעת שחיטת הפסח. והרי פסח לא בעי נסכים. וי"ל כמו דמשני בפסחים (צה ב) אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן כו' ואין אומרים הלל ע"ש. שוב נזכרתי שהתוספות בר"פ כ"מ בברכות ובפסחים (סד) הרגישו בזה. ולתירוצם צ"ל דבכורים הוי כעין קרבן משום דטעונין תנופה. וגם קרבן בא עמהם כדאיתא בפ"ג דבכורים מ"ג ומ"ה. ומפרש"י בסוכה (נ ב) בד"ה בשיר של קרבן משמע דגם בע"פ היה החליל בשעת ניסוך היין של תמידי היום:

שם מ"ל כדתני רב יוסף כו'. כן העתיק הר"ש פי"א דתרומות מ"ג ונכון:

שם רנב"י אומר מהכא המה ישאו קולם כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה צהלו מים. יצהלו בשיר בהמ"ק כו'. לכאורה יפלא איפה נזכר בהמ"ק בקרא. ונ"ל דיליף מן בגאון כמו שפרש"י בפ' בחוקותי ושברתי את גאון עוזכם זה בהמ"ק והוא מת"כ והביא ראיה מקרא דיחזקאל (כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם. וכן מצינו (שם ז) וצבי עדיו לגאון שמהו. ע"ש בפרש"י:

תד"ה השיר. ונסכים מכאן עד ארבעה ימים כו'. לפנינו הגי' שם עשרה. וכן העתיקו לקמן (ר"ד יב) ובר"ה (ל ב) ומספר זה מצינו בכ"מ ששימשו בו על זמן ארוך. וכן בתורה גם דור עשירי (תצא כג) דהרצון בו עד עולם:

תד"ה מנין. והא דתניא א"מ בכורים משקה אלא היוצא מה"ז ומן הענבים. יש לפרשו בדיעבד אבל קשה דמשמע דלכתחלה מביאין דהא קרא כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד דמיירי במשקין היוצאין מזיתים וענבים. לכאורה מזיתים דנקטי אינו אלא אשגרת לישנא: