ר"ש משאנץ על משנה פאה ח:א

עד שילכו הנמושות. דמשהלכו מתייאשין העניים ובריש אלו מציאות (בבא מציעא כא:) מייתי לה גבי יאוש שלא מדעת ומפרש התם סבי דאזלי אתיגרא שנשענין במטה שבידם מחזיק בפלך (שמואל ב ג׳:כ״ט) תרגום בתגריו:

ירושלמי (הלכה א) אבא שאול קורא אותן משושות אית תנויי תני נמושות [ואית תנויי תני משושות מ"ד נמושות מפני] שבאין בסוף מאן דאמר משושות שכן ממשמשין ובאין עוד מפרש בירושלמי (שם) בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבאו ולא תנינן נמושות על ידי שהן חביבין הם באין על אתר ואית דגרסי לאלתר:

ובזיתים משתרר רביעה שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צנה ואינם יוצאים אלא בחורים:

שאינם מוסקין. לשון מסיקה בזיתים כמו קוצר בתבואה ובצירה בענבים:

בד' איסרות. דהיינו ב' פונדיון ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון דהיינו מזון שתי סעודות וכיון דאינו מביא שוה ד' איסרות דהיינו שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו אינו יוצא וכן מפרש בירושלמי (שם) שמתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא: