ר"ש משאנץ על משנה אהלות י:ב

אין בארובה פותח טפח אפי' בפחות מטפח ולא אמרינן בטומאה לבוד:

נתן את רגלו. טהור הנותן דכסתום דמי לגביה ובהא אפי' ר' [מאיר] מודה:

אם רגלו קדמה את הטומאה טהור. בבית מודו רבנן דטמא כיון דרגלו על פי ארובה אלא במאהיל עצמו מטהרי רבנן משום דנסתמה ארובה מקודם ולא אתיא עליה אבל כשטומאה קדמה בשעת הנחת רגלו נטמא קודם שתסתם ארובה לגמרי:

שתי רגלים זו על גב זו. של שני אנשים: תניא בתוספתא (פי"א) ארובה שהיא באויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פותח טפח הכל טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד. ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר"מ רבי יהודה אומר המאהיל טהור ר"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור. פי' הכל טמא כגון שאותו דבר שנתן ע"פ ארובה מאהיל ראשו אחד על הכלים ואם הוא רחב טפח מביא את הטומאה כדתנן לקמן פ' ט"ז (מי"א) דכל המטלטלין מביאין את הטומאה על שאר אדם וכלים בפותח טפח ואיצטריך הכא לאשמועינן אע"ג דאין בארובה פותח טפח והא דנקט ונתן דבר שהוא מקבל טומאה כך היה שוה נסר בעלמא אלא משום סיפא נקטיה. ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית כלומר דנטמא אותו דבר שנתן סתמא כר"מ דאמר המאהיל טמא ועוד יש לפרש דמיירי שנתן בתוך הבית כנגד הזית דבר שהוא מקבל טומאה דאם הוא רחב טפח כל הבית טמא ואם לאו אותו דבר טמא והבית טהור: