ר"ש משאנץ על משנה אהלות י:א

ארובה שהיא בתוך הבית. כשרואה את האויר איירי. דליכא אהל כנגדה מלמעלה:

כנגד ארובה טהור. כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואין פני הרקיע ובפ"ק דסוכה (דף יח.) בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע ודחי שאני טומאה דהילכתא גמירי לה:

נתן את רגלו מלמעלן. על פי ארובה:

עירב את הטומאה. הכל טמא הבית טמא וגם אותו שנתן רגלו:

מקצת טומאה. שאנו מושכים כל טומאה לבית לחומרא:

וכנגד הטומאה טמא. שהזית נמשך לכאן ולכאן: