ר"ש משאנץ על משנה כלים כב:ד

חפויו. כמו (שבת דף פא.) חפי פותחת כמו שינים יוצאין מכל צד בכסא של כלה ועושין כדי שיסמכו בהם:

ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין. גרסינן במשניות דוקניות וכן בפרק קמא דעדיות. מטמאין דאכתי חזי לישיבה:

וכן מלבן של כסא. כלומר בפני עצמו. ולא חיישינן לחיפויו וכל שכן הכסא עצמו:

שקבעו. הביא הכסא ממקום אחר וקבעו בעריבה כדרך ישיבתו מטמא מדרס כדין כסא אע"ג דעריבה לא מטמא מדרס:

וב"ה מטהרין. מדין מדרס דבטל אגב עריבה אבל כיסוי העריבה עצמה אפילו ב"ש מודו דטהור אבל שמאי לבדו היה מטמא: תניא בתוספ' [ב"ב פ"א] כסא שקבעו בעריבה כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור העשוי בה ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין דברי ר"מ רבי יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על העשוי בה שהוא טהור ושמאי היה מטמא על מה נחלקו על שהביא ממקום אחר וקבעו בה שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין אמר רבי יוסי רואה אני דברי ב"ש שאני אומר מלבן אפילו מבית אומן טמא. והשתא אתיא סתם מתני' כר"י ולא כר' מאיר: