ר"ש משאנץ על משנה כלים כב:ג

ספסל. דף רחב וארוך ובראשו האחד חתיכה של עץ מחוברת לו מתחתיו וכן בראשו השני להגביהו מן הקרקע כדי שיהא ראוי לישב עליו. ניטל השני טהור דלא חזי לישיבה:

שרפרף. הדום רגליו של אדם:

כסא שלפני הקתדרא. דינו כשרפרף: תני"א בתוספ' [שם] הספסלים שבפונדקים אע"פ שהם נקובים ומכניסים בהם את הרגלים טהורים קבען במסמר טמאים ספסל שנתפרק טהור תקנו במשיחות ובחבלים טמא. פירוש שנתפרק שניטלו ראשיו כדתניא במתני'. תיקנו במשיחות וחיבר בה ראשיהם במשיחות ובחבלים: עוד תניא בתוספ' [ב"ב פ"ב] כופת חלק שאין בו גובה טפח טהור ושיש בו גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאים ור' יוסי ור"א בר צדוק מטהרין והשתא אתיא מתני' בגובה טפח כר' מאיר אי נמי בספסל ואפילו ר' יוסי מודה וטעמא דכופת כחתיכת עץ בעלמא הוא ולא חשיב כלי: