ר"ן על שבועות כט:

ומסתברא לן וכו'. וכדאמרי' בעסק שבועה היכי דמי עסק שבועה וכו' בפ' השואל (דף צז:) ובפרק הבית והעליה (דף קטז:):

וחזינן מאן דסבר לענין היו שניהם חשודים דהלכתא כרבי יוסי דאמר יחלוקו דהא רב נחמן עבד עובדא כוותיה. זה הוא דעת רבינו האי גאון ז"ל בשערי השבועות שלו והוא סבור דליתא לדר' אבא אבל רבינו יעקב ז"ל פסק כר"נ דאמר יחלוקו וכר' אבא ואומר דרב נחמן גופיה כרבי אבא סבירא ליה אלא דבשניהם חשודים סבירא ליה לרב נחמן שכיון שכל. אחד מהם מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע בדין הוא שיפסיד כל אחד מחצה והביא ז"ל ראיה דרב נחמן כרבי אבא סבירא ליה מדגרסינן בפרק השואל (דף צז:) עלה דמתניתין דתנן והלה אומר איני יודע חייב נימא תיהוי תיובתא דר"נ דאר"נ מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ומפרקינן הכא במאי עסקינן כגון שיש עסק שבועה ביניהם וכדר' אבא אלמא דרב נחמן סבר לה להא דרבי אבא:

והרמב"ן ז"ל דוחה דרב נחמן כר' יוסי ס"ל דאמר יחלוקו דלית ליה דר' אבא ומתני' דהתם ר"מ היא דסתם מתני' ר"מ היא ואיהו אמר חזרה שבועה למקומה וס"ל לרב נחמן דמאי למקומה דקאמר ר"מ למחוייב לה משום דס"ל לר"מ הא דר' אבא ומיהו רב נחמן לא ס"ל כותיה אלא כר' יוסי דלית ליה לדר' אבא ואמרו ז"ל דודאי הכי הוא דאם איתא דמאן דאמר יחלוקו מצי סבר לה לדר' אבא אלא דהכא אין הנתבע משלם הכל שהתובע ג"כ מחויב שבועה ואינו יכול לישבע א"כ רב ושמואל נמי דאמרי חזרה שבועה לסיני מצי סברי לה כרבי אבא אלא דהכא אין הנתבע משלם [כלל שלא פשע] ומשום שהתובע ג"כ מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע אמר דהפסיד הכל דאוקי ממונא בחזקת מריה דהא לר"נ משום האי טעמא גופיה דתובע מחויב שבועה ואינו יכול לישבע מפסיד פלגא וכיון שכן היכי בעינן בגמ' דרב ושמואל האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה דלמא אינהו נמי כר' אבא סבירא להו אלא ודאי כל מאן דסבר לה לדר' אבא על כרחיה ס"ל בשניהם חשודים דנתבע משלם לגמרי ור"נ דאמר יחלוקו על כרחיך דלא כר' אבא ס"ל ולא קי"ל כותיה כיון דסוגיין דעלמא כר' אבא אלו דבריו ז"ל ומכלל מה שכתבתי למעלה תראה שאין זו קושיא דרב ושמואל דאמרי לסיני לא מצו סברי לדר' אבא שאם כן אין שבועה זו חוזרת למקומה אלא הולכת למקום שאינה מקומה אבל רב נחמן ודאי מצי סבר לה כותיה עוד הקשה הרמב"ן ז"ל על ר"ת דא"כ היכי אמר רב נחמן לקמן עלה דהא דרב ושמואל דמת לוה בחיי מלוה הבו דלא לוסיף עלה והא איהו נמי מוסיף עלה בשניהם חשודים דמתוך שאין התובע יכול לישבע שבועת התקנה מפסיד פלגא וגם זה אינה קושיא אצלי דכי אמר ר"נ הבו דלא לוסיף עלה ה"מ כגון פוגם שטרו כדאיתא לקמן דמה שאין היורשים יכולין לישבע אינה בפשיעתו אבל תובע חשוד [זה] מפני פשיעתו הוא שאינו יכול לישבע וראוי שיפסיד יותר מדרב ושמואל ומפוגם שטרו ולאו מוסיף מיקרי ועוד שכיון שאין חיוב הנתבע אלא מפני שאינו יכול לישבע ואף התובע אינו יכול לישבע ראוי שיפסיד ודאמרינן לקמן בגמרא אלא אר"נ אם איתא דלרב ושמואל איתא אם ליתא ליתא ופרכינן אם איתא איתא אלמא מספקא ליה והאמר רב יוסף בר מניומי עבד עובדא רב נחמן יחלוקו וכו' הכי פרכינן היכי מספקא ליה אם איתא והא ודאי כיון דעבד רב נחמן עובדא דיחלוקו פשיטא ליה דאיתא אלא דבדרב ושמואל מפני שאין שם פשיעה לנתבע מפסיד תובע הכל ובמתני' מפני שהוא פושע בחשד ואמר דיחלוקו ומש"ה מחוורתא דפסקא לדידי כדברי ר"ת ז"ל דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועוד דרב נחמן דקי"ל כותיה בדיני עבד עובדא כותיה ומצי סבר לה כר' אבא וכדכתיבנא ורבותינו שבבבל ושבארץ ישראל בפירושה דחזרה שבועה למקומה הוא דפליגי אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מהלכות טוען ונטען כדברי הרב אלפסי ז"ל: