ר"ן על שבועות כז:

מתני' הנגזל כיצד וכו' הרי זה נשבע ונוטל. שהדברים מוכיחים שהרי עדים מעידים דשלא ברשות משכנו:

גמ' ואשתכח דגזור. כלומר שנגזר הדקל:

דגזים. בו לעשות דבר גוזמא [שגזם] ואינו עושה:

וליחזי מאי משכנו. אותם שהעידו שמשכנו יעידו מה משכנו ומה שבועה יש:

בטוענו כלים הניטלים תחת כנפיו. בעל הבית טוען שנטל כלים קטנים תחת כנפיבגדיו ולא הכירו בו עדים:

דאמר רב יהודה. כך כתוב בהלכות הרי"ף ז"ל ורש"י ז"ל כתב אמר רב יהודה גרס ולא גרס דאמר רב יהודה ובודאי שכן עיקר שזו של רב יהודה אינו מעין משנתינו וכמו שכתב הרי"ף ז"ל בשער הרביעי ואפשר דאי גרסינן דאמר ה"ק דכי היכי דלרב יהודה הורע כחו מפני שהטמינם הא נמי משום הכי נשבע ונוטל ואינו מחוור:

ואמר לקוחים הם בידי. ובעל הבית אומר השאלתים לו כדמפרש לקמן:

אינו נאמן. אפילו בשבועה:

ולא אמרן אלא באיניש דלא צניע. דכיון דלא צניע אין דרכו להטמין משום הכי אינו נאמן חדא דאין זה עשוי למכור את כליו ועוד מדאטמינהו איכא למימר שבוש הוא להודיע שהוא צריך לשאול כלים משכניו דאי לקוחין היו לא היה מטמינן [אבל] באיניש דצניע היינו אורחיה להטמין ומשום הכי נאמן דליכא ריעותא בהטמנה ואע"פ שאין זה עשוי למכור את כליו זימנין דצניע נמי לא אמרן אלא בדברים שדרכן להטמין. לאיש צנוע כמותו אבל בדברים שאין דרכן להטמין אפילו לצנוע כיוצא בו אינו נאמן: